כל מי שעקב לאחרונה אחרי המתרחש בעולם הקולנוע, יודע ש"הארטיסט" הוא הסרט המדובר ביותר של העת האחרונה, שזוכה להצלחה גדולה ולשבחי הביקורות ואמור לדבר חזק מאוד גם בטקס האוסקר הבא עלינו לטובה.
העובדה שהלכתי לראות את "הארטיסט" מלמדת יותר מכול על כוחו של המונח הדי מאוס שנקרא "באזז". בנסיבות אחרות, סרט צרפתי שכל כולו הומאז' לקולנוע האילם, בכיכובם של שני שחקנים אלמוניים (מבחינתי) לא היה מוציא אותי מהבית. אבל לאור העיסוק הבלתי פוסק בו חשבתי לעצמי שמן הראוי ללכת ולראות על מה כל הרעש (למרות שזה סרט אילם! הבנתם? חה-חה!)
הסרט מביא את סיפורו של השחקן ג'ורג' ולנטיין (ז'אן דוז'רדן). השנה היא 1927, ומר ולנטיין הוא הכוכב בה' הידיעה של הקולנוע האילם. מה אין לו? הצלחה ותהילה? יש לו. בית מידות מפואר? יש לו. כלב נאמן שמלווה אותו באשר ילך? יש לו. אישה בלונדינית וקרירה? גם יש לו.
בתום הפרמיירה של סרטו החדש הוא נתקל במקרה בפפי מילר (ברניס בז'ו), צעירה חיננית שאף זוכה לצילום משותף עם הכוכב הנערץ. ניצוצות נדלקים בין השניים, וולנטיין גם מסייע למילר לעשות את צעדיה הראשונים בעולם הקולנוע, ובעזרתו היא זוכה לתפקידים בולטים יותר ויותר בסרטי התקופה.
והנה בא אותו יום מר ונמהר בשנת 1929, שבו הסרט המדבר נכנס לתמונה. גיבור סרטנו נקרא לשיחה אצל המפיק הבכיר אל זימר (ג'ון גודמן) שמבשר לו כי הסרט האילם חולף מן העולם, ובכך מקיץ הקץ למעשה על הקריירה של ולנטיין.
השחקן מסרב לקבל את רוע הגזרה, ומחליט להמשיך כרגיל: הוא יפיק בעצמו ומכיסו הפרטי סרטים אילמים בכיכובו. אלא שוולנטיין נוחל כישלון, בעוד פפי מילר עוברת בהצלחה לעולם הסרט המדבר והופכת לכוכבת גדולה. ואם לא די בכך, באוקטובר 1929 הבורסה קורסת, וולנטיין מאבד את כל הונו ואף נזרק על ידי אשתו מביתם. עגום למדי.
אם אתם סקרנים לדעת מה עולה בגורלו של ולנטיין, אתם מוזמנים לסור לבית הקולנוע הסמוך למקום מגוריכם, אבל הטענה הלא פופולרית שאני עומד להשמיע כאן היא שאתם ממש לא מוכרחים.
אומנם לא נעים להיות הילד שמכריז כי המלך הוא עירום (טוב, אז לא עירום, בואו נתפשר על חנות פתוחה), בייחוד כשמדובר במלך צרפתי ופופולרי, אבל "הארטיסט" די אכזב אותי.
אז כן, השחזור התקופתי מוקפד, דוז'רדן חינני וברניס בז'ו יפה וכובשת, ואני מניח שהבמאי מישל הזנוויציוס ראוי למילים טובות על הרעיון המקורי ועל העיצוב (ועל קטע הסטפס המקסים שבסיום).
ובכל זאת, קשה היה לי להשתחרר מהתחושה שהסרט לא מציע הרבה ערך מוסף. העלילה לא מפתיעה או מרתקת במיוחד, ולמרות שצ'פלין ובני דורו הוכיחו שאפשר להפגין הומור משובח גם בסרט נטול פסקול, חיוך עלה על שפתיי רק במקרים בודדים. בסופו של דבר, הגימיק שעומד בבסיסו של הסרט נותר בגדר גימיק ולא הרבה יותר מזה.
המבקר יאיר רוה כתב בטורו כי יש ב"הארטיסט" הצנוע משהו שמזכיר אוכל אורגני, שמזכיר לנו כי ב"פירות הקולנועיים" שבהם אנחנו צופים בדרך-כלל יש משהו מתועש מדי, גדוש בתוספי טעם מלאכותיים. טוב, מעולם לא הכחשתי שאני איש של שווארמה.
הארטיסט
The Artist
צרפת 2011
ביים וכתב: מישל הזנוויציוס
שחקנים: ז'אן דוז'רדן, ברניס בז'ו, ג'ון גודמן, ג'יימס קרומוול
הסרט מוקרן בבתי הקולנוע ברחבי הארץ החל מה-19/1/2012



המדריך של אילת
