סקאל פאנל-פרי
השד יודע מה המוטיבציות, ולמה דווקא שם, אבל במרסיי שבצרפת מקיימים כבר שלוש שנים את כנס הסופרים ממדינות הים התיכון. המנהל האמנותי הוא הסופר והעיתונאי היהודי-צרפתי פייר אסולין, שכתב בין היתר את "לוטסיה" המעולה ואת "האחרון לבית קמונדו". נותני החסות האינטלקטואלית (שזה כנראה אומר שהם באים ומנחים איזה פאנל) הם המשורר הסורי אדוניס והסופר טאהר בן ג'לון, שכתב את הספר המוצלח "הגזענות כפי שהסברתי אותה לביתי".

הנבחרת הטובה הזו לא הנידה עפעף כשהסופר הישראלי משה סקאל נאלץ לבטל את השתתפותו באחד הפאנלים, כי משורר פלסטיני סירב להיות איתו על במה אחת. סקאל עצמו מאוד צנוע ביחס לנושא, מנסה ללכת בין הטיפות ולא להכאיב לאף אחד, אבל האמת היא שזה פשוט מעצבן. 

לא מספקים את הסחורה

איך תדעו האם לפניכם עיתונאי או אקדמאי? הראשון יעשה הכל כדי לגרות אתכם לקרוא את מה שיש לו להגיד, השני לא ינסה אפילו להעיר אתכם אלא יסתפק במשפט "בספרי אני מביע חוסר נחת". זה בדיוק מה שאומרים הפרופסורים ידידיה שטרן ואבי שגיא, שהתראיינו לרגל ספרם החדש "מולדת יחפה".

בספר הם דנים בקונפליקטים הבולטים של החברה הישראלית בימינו - לכאורה נושא מעניין ביותר. למעשה, כאנשי אקדמיה הם מסוגלים לייבש גם את השלולית הכי עמוקה. חבל, חבל שזה כל מה שהמראיינת הוציאה מהם.

התמונה המלאה

יש אנשים שלא קוראים ספרים. אמנם הם לא אמורים לעניין אותי בכלל במסגרת הטור הזה, אבל בכל זאת הם קיימים, ובמיוחד בשבילם גובשה הרשימה 10 ספרי המתנה הטובים ביותר. יש פה ספרי עיצוב, וספרי בישול, וספרי טיולים, וספרי שולחן קפה שתמיד נחמד לעיין בהם או להתגאות בהם. אישית הייתי שמחה לקבל את Pilgrimage - ספר הצילומים של אנני ליבוביץ', שמוקדש להיסטוריה האמריקאית; וגם את אחד מספרי This is, למשל זה של יוון או זה של סן פרנסיסקו.

בצומת אוסטר פנה שמאלה

בתיאום מושלם יצאו החודש ספרים חדשים של ז'ורז' סימנון ופול אוסטר, מהסופרים האהובים עליי. את סימנון התחלתי לקרוא (הפעם ערן צור תרגם, ולא יהושע קנז), ואני מקווה להגיע במהרה גם לאוסטר. אם הספרים הללו עדיין אינם ברשותכם, כדאי שתנצלו את מבצע 4 ב-100 של "צומת", שחוזר לכבוד סיום השנה האזרחית. סימנון בטוח במבצע, לגבי אוסטר אני לא בטוחה, אבל שווה לבדוק, ובינתיים תקראו כאן את הראיון איתו (בעברית).

ציטוט אחד מהראיון, על גל המחאה שפשט גם בניו יורק: "המחאה הזו מאוד מיוחדת, ואתה מדבר עם מישהו שחווה את המחאות האנטי-מלחמתיות של שנות ה-60. זה משמח לראות שמשהו קורה - כי עבר זמן רב מדי שבו לא קרה כלום. אנשים פשוט אומרים 'לא' למצב כפי שהוא כרגע - וזה הדבר המעניין ביותר, כי אין לאנשים האלה מנהיגים מוגדרים והמסרים שלהם מעורפלים. ניכר שנולד באמריקה דיון מלא זעם, באופן ספונטני לחלוטין".

אוסטר נולד תשעה חודשים לפני מדינת ישראל. לא סתם מצוין הפרט הזה. "גדלתי עם ישראל", הוא מספר, "בכל בוקר הלכתי לבית הספר העברי בניו ג'רזי בידיעה שחלק גדול מהשיעורים יוקדש לגיוס כסף עבור המדינה הצעירה. היינו עסוקים כל העת בשתילת עצים ובכתיבת כרטיסי ברכה קטנים לאנשים בישראל. חשנו שאנחנו חלק מהמדינה, אף על פי שפיזית היינו רחוקים ממנה. הרגשנו, הילדים והמבוגרים, שאנחנו מסייעים לבניית מקום אידיאליסטי חדש. היינו מאוד נרגשים מכך".

נחזור רגע למבצע - שני ספרים נוספים ששווה לדעתי לשים בחבילה הם "לבבות במנזר" של שרה דוננט, ו"דברים שהלוואי שידעתי בגיל עשרים" של טינה סיליג.

ועוד קצת חדשות מ"צומת ספרים": במהלך שנת 2012 היא תפתח 13 סניפים חדשים, בהשקעה של כ-7 מיליון שקל. בכך יגיע מספר הסניפים של צומת ל-97, אבל מה שיותר חשוב, כחלק מהרחבת הרשת יגויסו גם כ-100 עובדים חדשים.