באחד הפרקים בסדרה הקומית "רד-בנד" (HOT), עורך רד אורבך, כוכב הסדרה שחזר משהות ארוכת שנים בארה"ב, היכרות עם סולן להקת "משינה" יובל בנאי. "אתה מוכרח להחליף את שם המשפחה שלך", אומר לו רד. "עם שם כמו 'בנאי' בחיים לא תצליח בעולם הבידור".

רבים מבני הדור השני של המשפחה הירושלמית המופלאה כבר כבשו לעצם מקום של כבוד בעולם התרבות הישראלי, אבל ראוי לציין שהראשון שבהם היה מאיר, שעשה את צעדיו הראשונים בעולם המוזיקה לפני ששני אחיו (אורנה ואביתר, למי שלא שולט באילן היוחסין הסבוך של המשפחה) ובני דודיו פרצו לתודעה.

קצת אחרי השעה תשע עולה לבמה איש קטן וממושקף, חבוש מגבעת, ותולה את הגיטרה על צוואר. כשאני חושב על זה, התיאור הזה מתאים גם לאהוד בנאי, אבל במקרה הנ"ל אני מתכוון דווקא לבן-דודו.

"יותר מדי זמן לא ראינו אותך", צועק לו אחד הצופים מן השורה השנייה (במסגרת האווירה האינטימית של ההופעה הרשו לעצמם כמה מהצופים להפנות הערות ובקשות לאמן בין השירים. אני בטוח שיש אנשים שחשבו שזה חינני. אני, למקרה שתהיתם, לא נמנה עמם).  "אני? אני פה כבר שנתיים, זה אתה שלא מגיע," השיב בנאי לקול צחוקו של הקהל.

המופע "כמו אגם רוגע" מביא את בנאי נטו: הוא עובר במהלך ההופעה מגיטרה קלאסית לאקוסטית, מאקוסטית לחשמלית, מחשמלית לפסנתר וחוזר חלילה, כאשר בכמה מהשירים מתלווה אליו גם רביעיית כלי קשת.

בנאי הוא פרפומר משובח באמת. חשבתי כך גם לפני המופע, אבל הביצועים ה"עירומים" למיטב שיריו חיזקו את דעתי שמאיר הוא הזמר הטוב ביותר מבין הבנאים, לטעמי לפחות. יכולותיו ככותב וכמלחין לא נופלות מיכולותיו כמבצע, והמופע בן השעתיים כלל מבחר מרשים מהשירים המוצלחים והידועים שלו: "אל המנוחה" ו"שירו של שפשף", "אהבה קצרה" ו"אצלך בעולם" (או כמו שבנאי מציג את השיר - עכשיו נעבור לשיר של "היהודים"), "תגידי אש תגידי מים" ו"וביניהם", "כמה אהבה" ו"חלומות אחרים", ועוד ועוד.

מהפיוטים ושירי הקודש של בנאי, הלקוחים מתוך אלבומו "שמע קולי" שראה אור לפני כמה שנים, לא ממש התלהבתי, והם היו מבחינתי החלק הפחות מוצלח במופע.

בין השירים בנאי מנסה מדי פעם לומר כמה מילים, וניכר שעם החלק הזה הוא מרגיש קצת פחות בנוח. גם זמר כישרוני, מסתבר, יכול להיות אדם ביישן. אבל גם כשהוא מתנסח בשברי משפטים קטועים, חוש ההומור שלו והחן הרב שלו עוזרים לו לעבור את המשוכה בשלום.

הערה אחת לסיום: עניין מקובל ואף ידוע הוא שזמרים מעבירים לפעמים, במהלך הופעות חיות, את זכות השירה לקהל היושב באולם. הטריק הזה פועל, מטבע הדברים, בעיקר בלהיטים הגדולים של הזמר שניתן לסמוך על הקהל כי יזכור את מילותיהם, ובמקרה הזה המחיר היה פגיעה לא מבוטלת בשניים מהשירים היותר יפים של בנאי, ובוודאי השניים שאני הכי ציפיתי לבואם: "גשם" ו"שער הרחמים", שחלקים גדולים מדי מתוכם נמסרו לטיפולו של הקהל.

אז להבא, מאיר, שמע לעצתי, ואל תיתן לקהל תפקיד גדול יותר ממה שמגיע לו. מה לעשות שאתה פשוט זמר יותר טוב ממנו?

מה אומר המדד?

ותק פעילות: 30 שנה

סגנון: רוק/פופ

מד-איחור: עשר דקות אחרי השעה היעודה

למי הכבוד?
מאיר בנאי- שירה, גיטרות ופסנתר
חן שנהר- כינור
ניצן קאנטי- כינור
ויולה - נועם חיימוביץ'
צ'לו - עדיאל שמידט