לא נעים לי. באמת, לא נעים. אני אוהבת מופעי מחול, מכל הסוגים, מאוד, אבל זה היה קצת יותר מדי...

הלכתי לראות מופע של להקת המחול ענבל פינטו ואבשלום פולק בשם "הידרה". המופע התקיים במסגרת ארועי "מחולוהט 2009" במרכז סוזן דלל, יולי- אוגוסט של מופעי מחול.

מרכיבים חומר ותנועה
הבמה היתה כמעט ריקה לגמרי מתפאורה או אביזרים, פרט לספסל בודד שעמד במרכזה, מאחוריו חלון צר ושק גדול שהיה תלוי מהתקרה בצד. כל המרכיבים שציינתי הפכו בשלב מסויים לחלק אינטגרלי מהמופע.

מהחלון הציצו ראשים או ידיים לסירוגין, את הספסל רתמו הרקדנים והוא שימש כמעט כרקדן בפני עצמו ומהשק הגדול נשפך חול שהעסיק לזמן ממושך שניים מהרקדנים.

המופע היה, איך לומר בלי להעליב אף אחד, מונוטוני. יבש. בלי עליות או ירידות, בלי וירטואוזיות מצמררת או התפרצויות מפתיעות. הכל התנהל על מי מנוחות, אולי אפילו נינוח מדי.

יתכן והעדר מוסיקה למשך כל המופע הוסיפה לכך. בעצם, אולי נהיה מדוייקים יותר: היתה מוסיקה, אבל לפרקים ובמקטעים. פסנתר אולי עוגב וסאונד של סוסים, ים, אופנועים ועוד רחשים בלתי מזוהים.

הרקדנים היו לבושים במכנסים שחורים וחולצות בצבע גוף, לחלקם גם חלקים עליונים. הרקדניות היו לבושות בשמלות קרם עדינות כשחבל כהה מלופף למותניהן.

לא הצלחתי להסיק על פי הלבוש באיזו תקופה מדובר, אם מדובר, או מהי מערכת היחסים בין הנשים לגברים או מי פה יותר דומיננטי. קטעי סולו או דואטים עברו לסירוגין מנחלתם של הגברים לנחלתן של הנשים ולעיתים היו מעורבבים.

קשר וזהות
קשה להצביע על מוטיב או סיפור, שניסו היוצרים לספר, מה שהפך את המופע, בעיני לפחות, למעבר לא ברור בין העמדה להעמדה או לבליל של תנועות, אולי אפילו לא מעניינות במיוחד, של הרקדנים על הבמה.

הם היו מגוונים, לא אחידים, אולי כמו המופע עצמו, רקדנים בכל הגילאים, עם תסרוקות שונות או בלי תסרוקות בכלל, עם יכולת תזוזה אחרת והפערים האלו ניכרו על הבמה. לא זכורה לי תנועה או דואט או סתם קפיצה באוויר שהוציאה אותי משיווי משקל וגרמה לי לעצור את נשימתי מרוב התרגשות. פשוט לא היה מרגש.

הצופים באולם נעו וזזו בכיסאותיהם ללא הרף, מסתבר שלא הייתי היחידה שמצאה את המופע הזה קצת לא מרתק. כשהוא נגמר מאוד רציתי לצאת ולהספיק לקרוא מה כתוב בעלון המידע על המופע, אולי פשוט לא הבנתי, אבל גם משם לא באה הישועה:

"היוצרים התוודעו ביצירתם ליוצר קנג'י מיאזואוה, סופר יפני נודע. הפסקול היה מתוך יצירות של באך, ארון פרת, הנרי פרסל ואחרים"... "הידרה היא דמות נחש בעל תשעה ראשים מהמיתולוגיה היוונית, יצור חד תאי בלי עמוד שידרה ומערכת כוכבים ואי ביוון".

כל קשר בין המופע לבין ארבעת הפירושים שציינתי הינו מקרי בהחלט ולא ברור לי, עד לכתיבת מילים אלו, מדוע שם המופע הוא "הידרה". קשה לי להמליץ על המופע, מכל הסיבות שפירטתי מעלה.

הידרה- להקת המחול ענבל פינטו ואבשלום פולק