רבות כבר נכתב על הסרט הטוב של השנה, "האביר האפל", ולפיכך החליט כותב שורות אלה להתמקד מעט בדמותו של הג'וקר בלבד ועל משמעויותיה. כשג'ק ניקולסון נכנס לדמותו של הג'וקר קיבלנו דמות עם היסטוריה, דמות עם סיבות עם עבר עם תוכנית. הג'וקר הנוכחי נבנה לאורך הסרט כדמות שאין לה את כל הנ"ל.

כשהג'וקר גורם לאנשי גות'ם לעלות על מעבורות ולברוח מהעיר, הוא נותן להם אפשרות בחירה. לחיות, ולהרוג בכך את אנשי המעבורת השנייה או למות, ולהציל את אנשי המעבורת השנייה. אמנם הוא מאוכזב מכך שאנשי גות'ם הצליחו לצאת מהמצב, מכיוון שמטרתו הראשונית היא השחתת המוסר למען ההוכחה כי זה אפשרי.

אך לטעמי הג'וקר מנצח בכל דרך, מכיוון שניתן לחלק את המעבורות לשתי חברות שונות. חברה דמוקרטית, בה דנים במצב ועורכים הצבעה דמוקרטית ומולה חברה טוטליטארית, בה איש אחד מקבל החלטה ללא התחשבות באחרים. שתי החברות נכשלות. האנשים לא מסוגלים לקבל את ההחלטה שתציל את חייהם, הם משאירים את זה לגורל.

ה"שיטה" נועדה לכישלון מכיוון שלא ניתן לשלוט במה שיקרה, הכל נשאר תלוי במזל או בגורל - זוהי תפיסתו של הג'וקר. תפיסה זו הוא מעביר להארווי דנט שתחילה מנסה לשלוט ולכוון את הגורל (מטבע המזל המזויף שלו) ולבסוף גם הוא משתכנע כי זה בלתי אפשרי.

חי את הרגע
לג'וקר אין תכנית כללית או מטרה, הוא שם בשביל "לראות את העולם נשרף" כפי שמגדיר זאת אלפרד, עוזרו של באטמן. אין לו עבר ואין דרך לזהותו בשום צורה. אין לו סיבות, הוא כמו "כלב שרץ אחרי מכוניות" - לא יודע מה לעשות אם יתפוס אחת.

זוהי גם הסיבה שהוא משנה את סיפורו לגבי הצלקות שקיבל: לא נוכל להבין אותו דרך סיפור ילדות עצוב או סיפור חיים קורע לב שיסביר למה הוא כמו שהוא. בשונה מהג'וקר בסרטו של טים ברטון מ-1989, אז היה לו עבר והיו לו סיבות להיות מה שהוא, פה לג'וקר אין כי אז גם הייתה דרך להחזיר אותו לאחור.

אמנם כריס נולן, הבמאי, קצת מאכיל אותנו בכפית כאשר במספר הזדמנויות הוא נותן לאלפרד ולג'וקר להסביר את דמותו (הסיפור בבורמה, המונולוג של הג'וקר לקראת הסוף ובתא הכלא) אך ההסבר עדיין לא גורע מהדמות האפלה וחסרת הפשרות שהוא בונה.

אותה דמות באה כניגוד מוחלט להארווי דנט ומתמזגת לתוך דמותו של באטמן. מצד אחד הוא היה האביר הלבן של גות'ם עד שהארווי הגיע, ומצד שני כמו שהג'וקר מוכן להקריב עצמו למען הוכחה שגם את באטמן ניתן להשחית, כך באטמן מוכן להקריב עצמו ולהרוס את שמו כדי לתת לאנשי גות'ם את התקווה דרך דמותו של דנט.

בכך מתאפשרת לו הבחירה של סוף הסרט: לעשות את הדבר הנכון, אך להיות מוכן לחיות עם התוצאות כדמות שנואה. כפי שגורדון אומר בסוף: "הוא לא גיבור - הוא שומר דומם, אביר אפל".